החיים המודרניים ניחנים בקצב מטורף. רמת הפעילות והדברים הקטנים אשר
מעסיקים אותנו באופן יום יומי, עובדת כמו קסם, ולפעמים אנחנו לא מצליחים להבין איך
הספקנו לעשות כל כך הרבה ביום אחד, ועוד לטעון בסוף היום שיש לנו סדרי עדיפויות
ברורים ושהילדים הם הכי חשובים. לפעמים זאת נראית משימה כמעט בלתי אפשרית למצוא
זמן לילדים, תוך כדי קידום בעבודה ורכישת בית גדול יותר שדורש תחזוק וים של דאגות
חדשות.
רבע מהיום מוקדש לשינה, לפחות שליש מוקדש לעבודה. הסעות נסיעות ופקקים
לוקחות עוד שעתיים. תחזוקת הבית, בהנחה שיש עוזרת, לוקחת עוד שעה ביום. מקלחות,
ארוחות וכל הדברים שצריך לעשות, עוד שעתיים. לפי חישוב פשוט, יש לנו בסביבות
שעתיים ביום להקדיש לדבר שכביכול נמצא בראש סדר העדיפויות – הילדים. וזה, כמובן,
בהנחה שהם עדיין סומכים עלינו.
בניגוד למנטרה האהובה, לא רק האיכות קובעת, אלא גם הכמות. מספיק לבלות
עם הילדים שעה בשבוע, ולא משנה באיזו דרך. הילדים אינם רובוטים שניתנים לתכנות
ויכולים להיפתח ולהיקשר דווקא ברגע שבו החלטנו להיות פנויים עבורם.
כשסוף סוף יש לנו קצת זמן לילדים, אנחנו מרגישים צורך לפצות אותם, אבל
אז אנחנו צריכים לפתות אותם להתנתק מהמחשב או מהחברים. אנחנו מתאמצים למצוא פעילות
מיוחדת, מרגשת, מהפכנית ומרתקת כדי לוודא שהזמן שהקדשנו להם הוא איכותי.
חשוב למצוא פעילות שמתאימה לכולם, והדבר הכי חשוב הוא לשאול מה כולם
מעדיפים לעשות. ההפקה לא חייבת להיות גרנדיוזית. לפעמים אפשר להישאר בבית ולשחק,
לרקוד ולשמוע מוסיקה, להכין עוגיות ולשתו שוקו. עדיף לבחור פעילות משפחתית שיש בה
תקשורת ותחושת יחד. המוטיבציה של הילדים להשתתף בפעילות משפחתית, קשורה באופן הדוק
לתדירות שבה מקיימים את הפעילות הזו. ככל שתעשו את זה יותר, הם ישתפו פעלה, ירצו
וייהנו יותר.